סיפורים וטרינריים - מקרה רפואי מעניין 

זהו מסוג אותם מקרים בפרקטיקה הוטרינרית המזכירים לך מדוע בחרת במקצוע זה מלכתחילה.

באחד הימים, ברגע בו ברגע שקראתי לבנותיי הקטנות להתנתק מהטלביזיה בסלון ולבוא לאכול צהריים ( שניצלים ופסטה, אלא מה...),

צלצל הטלפון הסלולארי שלי, "...הלו דוקטור, אני צריכה עזרה דחוף...", קולה של אישה צעירה, מבוהלת ובוכייה, במה העניין - שאלתי, "... הכלבה שלי, פינצ'רית מעורבת, המליטה אתמול בערב 4 גורים, אחד יצא מת, שלושה אחרים חיים ויונקים בהתלהבות, אולם שמנו לב שמאז השעה 12:00 בצהריים היום, היא מנסה להמליט גור נוסף, הראש שלו בחוץ אולם היא לא מצליחה בשום פנים ואופן להוציא אותו. האם תוכל בבקשה לבוא אלינו לביקור בית?..."

שאלתי אותה לכתובתה, ומשהתברר לי כי היא מתגוררת בסמוך למרפאה, ביקשתי שתביא את הכלבה עם הגורים וניפגש במרפאה, אין טעם, הבהרתי, לבוא לביקור בית כשכל הציוד הדרוש לי במקרים כאלה נמצא בקליניקה. קבענו להיפגש בעוד 10 דקות , נפרדתי מהבנות ויצאתי לדרכי.

כאשר הגעתי למרפאה חיכתה לי כבר הגברת עם אמה, מחזיקה בידה ארגז קרטון מרופד במגבת ובתוכו הכלבה עם גוריה, שוכבת על צידה במעין עילפון, עם הבעה כאובה בעיניה, ומתנשפת חרישית .

ביקשתי מהן להניח את הארגז על שולחן הניתוחים, לבשתי במהירות את החלוק הירוק, חבשתי כפפות חד פעמיות, מרחתי בנדיבות על יד ימין

K-Y
ג'לי כלובריקאנט, ביקשתי מהבחורה הצעירה להחזיק את הכלבה שוכבת על צידה הימני, ולאחוז בראשה, והחדרתי את אצבעי המשומנת ברווח שבין הגור לתעלת הלידה.

מייד בהתחלה הבחנתי כי הגור כבר מת, לשונו נפוחה והיפרמית, מעט דם בחלל פיו. ראשו היה בחוץ כליל, אולם רגליו משוכות לאחור, קאודאלית, במנח לא נורמאלי.

הגור נראה לי גדול ומפלצתי ביחס לגורים האחרים, שכל אותו הזמן יללו כאחוזי אמוק בקופסא שבסמוך.

למעשה, חגורת הכתפיים של הגור הייתה תקועה בחלל האגן הצר, בלי יכולת לנוע לשום צד, לא החוצה ולא פנימה.

הכלבה יללה בכאב, לא הצלחתי להחדיר את אצבעי יותר מכמה מילימטרים פנימה, לפיכך הוצאתי את האצבע, הזרקתי לכלבה מעט ואליום להרפיית שרירי האגן, וכן גם מעט אנטיביוטיקה ופרדניזון תת עורי.

חיכינו מספר דקות, ובינתיים שאלתי את הבעלים אם היא מכירה את האבא של הגורים. הסתבר כי זהו הכלב של השכנים, פינצ'ר מעורב אך גדול במיוחד, כמעט פי שניים מגודלה של הנקבה.

הסברתי לבעלים שיש כאן 3 בעיות:

א. הגור כבר מת ,

ב. הוא גדול במיוחד ולכן קשה לה להמליט אותו בכוחות עצמה ו

ג. רגליו משוכות לאחור בצורה לא אופיינית, כך שחגורת הכתפיים שלו תקועה למעשה בתוך חלל האגן, מעין "פקק" עצום, אשר אם לא יוסר במהירות, עלול לגרום למותה של הכלבה חו"ח.

לאחר דקותיים, ניסיתי שוב את מזלי, החדרתי אצבע לפות, הפעם הרגשתי בבירור כי הרווח גדל, כנראה שההרגעה עשתה את שלה.

טיפלתי כבר בלא מעט המלטות של כלבות , חתולות ונקבות ממינים נוספים במהלך הקריירה המקצועית שלי, וכן יצא לי לעזור לקולגות העוסקים ברפואת פרות וסוסים מדי פעם , אולם מעולם לא נתקלתי בגור תקוע בצורה כל כך מסובכת.

בזמן שעבדתי, הייתי מרוכז מאד במקרה, אולם חלק ממוחי סקר מקרים בעבר שנכחתי בהם, או שקראתי עליהם בספרות המקצועית.

חשבתי גם על האפשרויות העומדות בפניי, למשל לבצע ניתוח קיסרי בחירום, או לחילופין לחתוך את הגור המת, ולהוציא אותו בחלקים.

את האפשרות של ניתוח פסלתי עקב חולשתה של הכלבה, ואת האמבריוטומיה פסלתי כיוון שלא רציתי לגרום לבעלים לטראומה קשה לכל החיים...

זכרתי במעומעם סיפור שקראתי פעם , משל ג'יימס הריוט, מיודענו הזכור לטוב.

בזמן שהיה טירון ברא"פ, בקורס טיס במלחמת העולם השנייה, הוא נשלח לעבוד עם עוד כמה חניכים בחווה חקלאית בסמוך לבסיס. הוא הבחין באיכר המנסה שעה ארוכה ליילד פרה, אשר העגל היה במנח דומה לזה של המקרה שלי עם גור הכלבים. לאחר שהאיכר נכשל במשימה, הריוט הציע את עזרתו.

הוא ביקש חבל, הכניס את זרועו עם החבל לפרה, ליפף אותו סביב הרגל הקדמית של העגל, ומשך במתינות את הרגל החוצה תוך שהוא חופן את הפרסה החדה של העגל בכף ידו לבל תפגע, חלילה, בדפנות הרחם.

לאחר שחילץ רגל אחת, במשיכות מתואמות היטב חילץ גם את הרגל השנייה ואז הפרה לחצה באחת, והעגל יצא החוצה בקלות, למרבה התימהון והמבוכה של האיכר המנוסה.

זכרתי גם מקרה שחוויתי פעם באורווה, עת היה סייח בתנוחה מסובכת, כיצד הווטרינר שלף רגל אחת של הסייח, ביקש ממני לעזור לו להחזיק בה, בעוד שקבוצה נוספת של אנשים, הופכים את הסוסה ומגלגלים אותה לצד השני, כך שלבסוף הסייח סב על צירו, והתאפשר לנו ליילד אותו ללא בעיות נוספות.

לפיכך, בשלב זה של הטיפול, החדרתי שוב את האצבע המורה לתוך הכלבה, מיששתי בעומק עד שחשתי את כתפו הימנית של הגור.

עיקלתי את האצבע לתוך בית השחי שלו, ושלפתי בזהירות את הרגל החוצה, תוך שאני מסובב אותה בקשת. לאחר שרגל ימין יצאה בשלמותה, סובבתי מעט את הגור בתעלת הלידה, החדרתי שוב את אצבעי לבית השחי השמאלי, שהיה שקוע עמוק יותר בפנים, וחזרתי על הפרוצדורה.

כעת הגור היה מונח כשראשו ושתי רגליו הקדמיות מחוץ לנרתיק. נתתי לכלבה דקה לנוח מן המאמץ והכאב, ואז שלפתי את ייתרת הגור החוצה, יחד עם חבל הטבור והשלייה בשלמותה.

פעולה זו כנראה הכאיבה לכלבה שכן היא קפצה ביללה וניסתה לנשוך אותי, אולם ברגע שבו השתחררה מן הגור, היא התרוממה באחת, וקפצה ללא שהיות לתוך הקופסה והתחילה ללקק במרץ את הגורים החיים והמייבבים.

היה נראה בבירור כי הוקל לה מאד, והיא מתאוששת במהירות.

זוהי ההמלטה הראשונה שלה, וגם האחרונה כנראה, כיוון שהבעלים כבר קבעה איתי תור לעיקור לאחר שהגורים ייגמלו.

אולם בכל זאת היא אמא למופת, ונהנינו מאד להסתכל עליה במשך רבע שעה, כיצד היא מלקקת את הגורים במיומנות, בעוד שהם צמודים לעטיניה השופעים.

ביקשתי מן הבעלים להניח לי לבדוק אותה שוב, לא הרגשתי במישוש גור נוסף, נתתי לכלבה להסתובב מעט רגלית במרפאה, עד שנחה דעתי, ואז בקפיצה מרהיבה היא עלתה חזרה לשולחן הבדיקה והצטנפה לה בקופסא עם גוריה.

הבעלים הסתכלה עליהם בהתרגשות, והודתה לי מאד על שהצלתי את חיי כלבתה האהובה. כמו כן הוסיפה, כי מתנה טובה מזו לא יכלה לצפות לה בשנה החדשה.

ביקשתי ממנה להתקשר אליי היום בערב, וכן מחר בבוקר ובמשך החג. אז התפניתי לטפל ביתר הלקוחות שממתינים בחדר הקבלה, תוך שאני מלא בתחושת סיפוק עמוקה